וירוס חתולים הדומה מאד במבנהו ובתכונותיו לווירוס ה-HIV של בני אדם, אך היות והוא ספציפי למין לא תיתכן העברה של המחלה בין מינים שונים.

תוחלת החיים הממוצעת של חתול בית שאובחן כחולה היא כ-5 שנים.

דרכי הדבקה

1. הדרך הנפוצה ביותר היא דרך פצעי נשיכה מחתול נגוע אחר.
2. העברה מאם נגועה לגורים מתרחשת בדרך כלל כאשר האם מצויה בשלב ההתחלתי של המחלה ולכן סוג הדבקה זו אינו נפוץ.
3. מגע מיני בין חתול נגוע וחתול בריא.
4. אכילה מכלי אוכל משותפים – אפשרי אך נדיר, היות והווירוס שורד בסביבה החיצונית מספר שניות, ולכן רק במידה ושני חתולים אוכלים בו זמנית מכלי אחד תיתכן הדבקה.
5. מנת דם נגועה, שימוש במחטים וציוד רפואי שאינו מחוטא.

סימנים קליניים

הסימנים הקליניים במחלה זו אינם ספציפיים היות וחתול נשא יכול בשלבים מסוימים של המחלה לא להראות כל סימן, ובשלבים פעילים של המחלה עשוי לחלות במחלות שונות בשל תפקוד לקוי של מערכת החיסון.

סימפטומים נפוצים בשלב האקטיבי של המחלה

1. חולשה, רזון, אנורקסיה (חוסר תיאבון).
2. ריור ופצעים וכיבים בפה.
3. תחלואה במחלות שונות בתדירות גבוהה– שלשולים, נזלת, זיהומי עור וכו'.

אבחון וטרינר

קיימת ערכת בדיקה מיוחדת באמצעותה ניתן לקבוע האם החתול נשא של המחלה, הבדיקה מבוצעת מדגימת דם.

טיפול וטרינרי

לא ניתן לרפא את המחלה אך טיפול נכון יכול להאריך ולשפר את חייו של החתול הנגוע:
– הימנעות מיציאה לחצר או לרחוב לצורך הגנה על החתול ממחלות וכן למניעת הדבקה של חתולים אחרים.
– טיפול מונע כנגד פרעושים אחת לחודש ונגד תולעי מעיים אחת לחצי שנה.
– ביצוע חיסוני שגרה.
– הימנעות ממתן מזון נא, שלא עבר בישול.
– תרופות מעודדות מערכת חיסון: קיים בשוק התרופות תכשיר חדש אשר הוכח כיעיל לטיפול במחלה (אינטרפרון אלפא), אינו נפוץ בשימוש בשל עלותו הגבוהה.
– מעקבים שגרתיים אצל הוטרינר המטפל.

מניעה

1. הדרך הטובה ביותר למנוע הידבקות במחלה היא לשמור על החתול בתוך הבית.
2. בחתולים שיוצאים לרחוב, חשוב מאד להקפיד על עיקור/סירוס, שמפחיתים התנהגות אגרסיבית בין חתולים ולכן מפחיתים את הסיכוי להידבק.
3. קיים חיסון כנגד המחלה המשווק גם בארץ, אך היות והחיסון אינו נמצא יעיל אין המלצה לבצע אותו.

למידע אודות מחלות רבות נוספות ניתן לקרוא ב-אינדקס המחלות הוטרינרי.