תסמונת מחלות מערכת השתן התחתונה בחתולים

מחלות של מערכת השתן התחתונה הן בעיה נפוצה מאד בקרב חתולים, הגורמות סבל רב, בעיקר לחתולים זכרים.

Feline lower urinary tract disease– נהוג לאגד מספר תסמונות ומחלות תחת מונח זה, כאשר הרקע והסיבה לכל אחת מהבעיות יכולה להיות שונה.

הסיבה לשכיחות המחלה בחתולים אינה ברורה לחלוטין, אך מניחים שקיים קשר לעקה (סטרס) ומצבי לחץ.

בחתולים זכרים צינור השתן (השופכה) צר מאד, ודלקות בדרכי השתן עשויות לגרום לחסימה מכנית, אשר מסבה לחתול סבל רב, ואף מסכנת את חייו.

כמו כן, מחקרים מצביעים על קשר בין סירוס חתול מוקדם (לפני גיל 3 חודשים) כגורם התורם להתפתחות המחלה.

סימנים קליניים

1.  שתן דמי.
2.  קושי במתן שתן (החתול נכנס לארגז החול פעמים רבות ומיילל).
3. חסימת שתן (החתול לא מצליח לתת שתן בכלל).
4.  השתנה במקומות שונים ולא אופייניים ברחבי הבית.
5.  ליקוק תכוף של איבר המין.
6.  לחתול הסובל מ-FLUTD יהיה חלק מסימנים אלו או כולם.

 גורמים

1. אבנים בדרכי השתן.
2. דלקת בדרכי השתן  (דלקת של שלפוחית).
3. בעיות על רקע התנהגותי המתבטאות בהשתנה במקומות בלתי רצויים.
4. כשל כליות.

סיבות נוספות: גידולים במערכת השתן, טראומות – סיבות נדירות למדי.

אבחון

• האבחון מבוסס על מאפייני החתול (גיל, מין, גזע, היסטוריה קודמת)
• תיאור על ידי הבעלים: בדרך כלל מתואר חתול לא רגוע, כניסות רבות לארגז החול וחוסר שקט. לפעמים מדווח קושי או אי הצלחה במתן שתן, ושתן דמי.
• סימנים קליניים ובדיקה פיזיקאלית:בבדיקה גופנית החתול עשוי להיות ירוד מאד ומיובש, ובמישוש אזור השלפוחית מורגשת שלפוחית נוקשה ובצקתית.
• בדיקת שתן מקיפה– בבדיקת השתן יימצאו בו, בחלק גדול מהמקרים, תאי דם אדומים ולבנים וגבישים מיקרוסקופיים (קריסטלים). בדיקה מיקרוסקופית עשויה לאבחן את סוג הגבישים לצורך המשך הטיפול ומניעה.
• תרבית ובדיקות דם
• בחלק גדול מהמקרים נדרשים אמצעי הדמיה נוספים כגון רנטגן ו/או אולטרא-סאונד לשם אבחון היווצרות אבנים (התגבשות הקריסטלים) והחלטה על טיפול מתאים.

טיפול וטרינרי

טיפול במחלה משתנה לפי מצבו של החתול, ממצאי בדיקות השתן והדם ומין החתול.
בחתולים עם חסימת שתן אקוטית נדרשת ראשית פתיחה של החסימה באמצעות קתטר שתן, ונדרש טיפול אינטנסיבי, בעירוי תרופתי לווריד ובאמצעות נוזלים, במסגרת אשפוז. במקרים קלים יותר שאין בהם חסימה, עשוי להספיק טיפול תרופתי וטיפול בנוזלים ללא אשפוז.

במקרים קשים, בזכרים, ובחסימות חוזרות, נדרשת התערבות כירורגית אשר במהלכה מקוצר צינור השתן ונוצר פתח חדש.

מניעה

אף על פי שגורמי המחלה אינם ברורים לגמרי, ידוע כי עידוד שתייה ושינוי התזונה עשויים למנוע את הישנות המחלה.
התאמת המזון תלויה בסוג האבנים ובדרגת חומציות השתן. עידוד שתייה נעשה בדרכים שונות; אחת הדרכים היעילות ביותר היא התקנת מזרקת מים, המושכת את החתול לשתייה מוגברת. שתייה מרובה מפיקה שתן רב יותר ומדללת את השתן, ועל כן מפחיתה את סכנת התפתחותן של דלקת וחסימה.

בחתולים אשר סבלו בעבר מתסמונת זאת מומלץ גם טיפול בתוספי מזון, המספקים קו הגנה נוסף לשלפוחית.

 סטטיסטיקות

   הגורמים הנפוצים ל-FLUTD משתנים בהתאם לגיל ולמין

1. ב-50% מהמקרים הסיבה לסימנים הקלינייים היא דלקת של השלפוחית.
2. ב-20% מהמקרים הסיבה היא אבנים בשלפוחית.
3. ב-20% מהמקרים (בזכרים) תהיה חסימת שתן.
4. ב-10% מהמקרים הגורמים הם בעיות אחרות: טראומה, סרטן, גוף זר וכו'.
5. בחתולים מבוגרים (מעל גיל 10 שנים) הסטטיסטיקה משתנה וחלק גדול מהחתולים סובלים מכשל כליות.