ג'יארדיה (giardia)

לג'יארדיה מחזור חיים המתחיל מבליעת ציסטות או טריפזואידים (שניהם שלבי התפתחות במחזור חיי הטפיל) אשר הופרשו מבע"ח או אדם נגוע בצואה. הציסטות מגיעות לקיבה, בה הסביבה החומצית והאנזימים השונים גורמים להתפצלות הציסטות ולהיווצרות שתי צורות צעירות של הטפיל הנצמדות לדופן המעי. כעבור כ-14 יום מגיעות הציסטות לצורתן הבוגרת ומופרשות בצואה.
ציסטות של ג'יארדיה יכולות לחיות זמן רב מחוץ לגוף, והיות וזו צורת ההדבקה העיקרית, כאן טמונה הבעיה.

הדבקה במחלה יכולה להיות מבע"ח או אדם נגוע או ממקורות מים עומדים, ירק או עשב שאינם שטופים. מכאן נובעת נפיצות המחלה בקרב כלבים וחתולים הנהנים לנשנש עשב ולטבול במים, עם סבירות גבוהה יותר להימצא באלה המלוכלכים במיוחד.

בכלב וחתול נגועים המחלה מתבטאת בשלשול, אובדן משקל וירידה בתיאבון.
במבוגרים ברוב המקרים המחלה תעבור ללא סימפטומים.
בבני אדם רגישים במיוחד, בעיקר ילדים ותינוקות, הסימפטומים בד"כ יופיעו כשבוע לאחר ההדבקה ויכללו אובדן תיאבון, חולשה, חום, שלשול, כאבי בטן, הקאות וגזים. הסימפטומים יכולים להעלם ולחזור ולהימשך 6 שבועות ויותר.

בעיה נוספת לה גורמת המחלה היא אי-סבילות ללקטוז (אי-סבילות למוצרי חלב), רגישות זו יכולה לחלוף עם ההחלמה אך עלולה להיוותר קבועה. בארצות הברית ג'יארדיה היא הגורם מס' אחד לשלשולים בילדים, בארץ לא קיימים נתונים על כך, אך סביר להניח כי האקלים החם, המהווה סביבה מצוינת להתפתחות המחלה, מעמיד אותנו במצב דומה.

בע"ח חולה יקבל טיפול אנטיביוטי. היות וג'ארדיה היא טפיל עמיד למדי, לעיתים יהיה צורך בשילוב עם תרופות נוספות.
בכל מקרה בבע"ח שאובחן כחולה מומלץ לחזור על בדיקת צואה נוספת כשבועיים לאחר סיום הטיפול.

נכון להיום, הדרכים היחידות למניעת המחלה הן ע"י מניעת שתייה משלוליות מים עומדים ומאסלות שירותים (דבר האהוב על רבים מהחתולים), ואבחון מהיר וטיפול במקרים בהם מתעורר חשד.

למידע אודות מחלות רבות נוספות ניתן לקרוא ב-אינדקס המחלות הוטרינרי.