אגן – ניוון (היפ דיספלזיה) אצל כלבים

זהו מצב שיכול להתדרדר לדלקת מפרקים (ארטריטיס)

 

אבחון וטרינר

אבחון המחלה נעשה באמצעות שילוב של בדיקה פיזיקאלית ע"י וטרינר הכוללת בדיקת צליעה ובדיקת המפרקים תחת הרדמה, איסוף היסטוריה מהבעלים לגבי דפוס הצליעה וכמובן צילומי רנטגן של האגן תחת הרדמה.
שילוב של כל הבדיקות הנ"ל מאפשר אבחנה, סיווג חומרת המחלה ומתן המלצות לגבי המשך טיפול.

בכלבים גזעיים הכלולים בגזעים בהם נפוצה המחלה, מחויב המגדל לבצע לאם ולאב המרביעים צילומי אגן על מנת למנוע העברה של תכונה זו לצאצאים.

במקרים אלה מבוצע צילום אגן תחת הרדמה הנשלח לוועדה ניטראלית הקובעת ציון למבנה, הנע בין 1 ל-5.

 

טיפול וטרינרי

הטיפול במחלה משתנה מאד בהתאם למצבו הקליני של הכלב, גילו, משקלו, דירוג מצב האגן לפי צילומי רנטגן והיכולת הכלכלית של הבעלים.
במקרים קלים ובינוניים הטיפול הוא שמרני ובמקרים קשים יותר יש צורך בטיפול כירורגי.

טיפול וטרינרי שמרני

1. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs) – קבוצת תרופות המסייעות לטיפול בדלקת המפרקים הנלווית לתהליך זה, תוך שיכוך הכאב הכרוך במחלה.

2. תוספי מזון – מכילים גלוקוזאמין וכונדרואיטין אשר פועלים בסינרגיזם. הגלוקוזאמין מסייע לבנייה של סחוס ולהגנה על סחוס קיים ואילו הכונדרואיטין מעכב היווצרות אנזימים הגורמים להרס המפרק. בכלב הסובל מ-HD הסחוס במפרק נשחק ונוצר מגע בין שני חלקי העצם שגורם לכאב ולנזקים נוספים למפרק. שימוש בתוספי המזון מונעים מעט את תהליך השחיקה. בשוק קיימים היום מספר תוספי מולטי-ויטמין עבור כלבים עם בעיות אגן המכילים את הרכיבים הללו.

3. הפחתה במשקל – כפי שצוין, משקל גבוה הוא אחד הגורמים למחלה וגורם מחמיר כאשר המחלה כבר קיימת. הסיבה לכך היא הגיונית ופשוטה וניתן לסכמה במילה אחת- עומס. ככל שנעלה את העומס על מפרק אשר רצועותיו שחוקות ורפויות, כך נמנע החלמה ונתרום להיחלשות נוספת של המפרק.
לכן, בכלבים הסובלים מהמחלה ובכלבים בעלי נטייה למחלה- מומלץ לשמור על משקל הנמוך ב-25% מהמשקל המומלץ.
קיימים היום בשוק מספר מזונות רפואיים המיועדים לכלבים הסובלים מבעיות אגן, מזונות אלה עשירים בתוספי מזון יעילים, הם מופחתי קלוריות ומכילים סיבים תזונתיים המסייעים בהפחתה במשקל.

4. פעילות גופנית – מומלצת פעילות גופנית המחזקת את חגורת האגן, כגון שחיה והליכה על מצע רך (חול). מאד לא מומלצת פעילות שבמהלכה הכלב קופץ על רגליו. באופן כללי כל פעילות גופנית בה הכלב מראה חוסר נוחות לבצעה אינה מומלצת.

טיפול כירורגי

קיימות מספר אופציות ניתוחיות לטיפול במחלה. בחירת הניתוח היא בהתאם למשקלו של הכלב, השינויים הניווניים הקיימים כבר במפרק, גיל הכלב, יכולתו הכלכלית של הבעלים ומיומנויות כירורגיות של הוטרינר המנתח.

1. Triple pelvic osteotomy) TPO) –  בניתוח זה מבוצעים מספר חתכים בעצם האגן, אשר מטרתם היא לשנות את זווית מפרק האגן ולהתאימה לעצם הירך.
מיועד לכלבים צעירים בהם צילומי הרנטגן מעידים על בעיית אגן חמורה מצד אחד, אולם בשל גילם הצעיר עדיין אין שינוי במבנה האגן.
ניתוח זה מורכב ויקר אך בעל אחוזי הצלחה גבוהים.

2. החלפת מפרק הירך – ניתוח במהלכו מוסר ראש הפמור (הירך) והמפרק המקביל לו באגן ושניהם מוחלפים בשתלים חיצוניים.
ניתוח זה מתאים לכלבים מבוגרים עם מחלה כרונית מתקדמת. מדובר בניתוח יקר הדורש מיומנויות כירורגיות טובות.
בכלבים מנותחים התוצאות הן טובות ורוב הכלבים חוזרים לאחר הניתוח לפעילות כמעט נורמלית ללא כאבים.

3. הסרת ראש פמור – בניתוח זה מוסר ראש הפמור (קצה עצם הירך) ובצורה זו למעשה "מבוטל" המפרק. בכלב המנותח נוצר "מפרק מדומה" המורכב משריר בלבד.
מדובר על ניתוח פשוט וזול באופן יחסי, אך הוא מתאים רק לכלבים השוקלים פחות מ-20 ק"ג.