"תסמונת החתול המנוזל" היא תסמונת נפוצה מאד בקרב חתלתולים, בעיקר אלו הנולדים ברחוב.

ברוב המקרים מדובר בשילוב של מספר מזהמים, וירוסים וחיידקים שיחד יוצרים מחלה סוערת.

היות והמחלה מאד מדבקת, הרגישים ביותר הם חתלתולים צעירים, ובחתולי רחוב המחלה נפוצה גם בחתולים בוגרים, אצלם מערכת החיסון חלשה יותר.

חתולים פרסיים, בשל מבנה אפם הפחוס, חשופים יותר להדבקות.

הווירוסים המחוללים הנפוצים המהווים יחד 90% מהמקרים הם: וירוס ההרפס ווירוס הקליצי.
פתוגנים נפוצים אחרים הם: מיקופלסמה, כלמידיה ובורדטלה.
חשוב לציין כי באותו חתול יכולה להיות נגיעות של כל אחד מהמזהמים, יחד או לחוד.

משך המחלה הוא ברוב המקרים בין 7 ל-10 ימים, אך חשוב לזכור כי נגיעות בווירוס ההרפס והקליצי היא כרונית, ובמהלך חיי החתול תיתכן חזרתיות, בעיקר כתגובה ללחץ או בעקבות דיכוי של מערכת החיסון.

נגיף ההרפס ממשיך להדביק חתולים אחרים גם מספר שבועות לאחר החלמת החתול, ונגיף הקליצי מדבק גם מספר חודשים לאחר ההחלמה, וזו סיבה נוספת לשכיחות המחלה.

סימנים קליניים

התעטשויות.
הפרשות מהאף (שקופות, צהובות או דמיות).
דלקות עיניים.
חולשה.
חוסר תיאבון.
שיעולים וקשיי נשימה.
צרידות.
כיבים בפה ועל גבי האף.

טיפול

הטיפול במחלה הוא שילוב של טיפול תומך עם טיפול ספציפי אנטי-חיידקי ואנטי-ויראלי.

היות והמחלה פוגעת ביכולת האכילה (בשל הירידה בחוש הריח ובשל הקושי הפיזי בעקבות הכיבים בחלל הפה) חשוב לדאוג לניקוי איזור הנחיריים, הזנה במזון נוזלי בעל טעימות גבוהה וטיפול תרופתי אנטי-חיידקי ומעודד תיאבון.

בנוסף, לרוב מדובר בחתול ירוד ולכן טיפול בנוזלים עשוי לשפר מאד את מצבו.

בשנים האחרונות מחקרים מראים הצלחה בטיפול תרופתי כנגד נגיף ההרפס, לו אחוזי הצלחה גבוהים. כמו כן, תוסף תזונתי של חומצת האמינו L-ליזין עשוי לסייע ולהקל על חתולים הסובלים מנגיף ההרפס.

כמו כן, בחתולים הסובלים מדלקות עיניים יש לדאוג לניקוי ההפרשות לפחות פעמיים ביום ומריחת משחה אנטיביוטית וטרינרית.

לסיכום, הטיפול כולל: